התייצבתי למילואים מתוך תחושת לחץ ובהלה. למדתי שכמו שאני הייתי בהלם, כך גם מקבלי ההחלטות. לא היה שום טעם להחזיק כל כך הרבה חיילי מילואים. התדרדרתי פיזית ונפשית לתחתית. ברגע שהתחילו לדבר על שחרורים, יצאתי משם.

נשאר איזשהו סטטוס קוו במשך תקופה ארוכה. לכך להתדרדרות זמן לצבור מומנטום. כך פעם אמרתי לעצמי שזה מה שחשבתי שיקרה, אין הפתעות. זה גרוע כמו שחשבתי. ואז המומנטום פגע, וכל פעם שחשבתי שלא יכול להיות גרוע יותר, המצב המשיך, וממשיך, להתדרדר.