אני לא אוהב טקסי זכרון. מדיר עצמי מהם כבר שנים. הערב הייתי עם הילדות אז לא היתה בכלל התלבטות שלא אגיע ולא אצפה, אבל כשהן נרדמו לא התאפקתי וחיפשתי לראות אולי רק חלק. סיימתי עכשיו ואני מפורק. כמה קשה להמשיך למצוא פה תקווה

לא ראיתי אבל בבלוסקיי כתבו שהיה בטקס גם ערבית בנוסף לעברית וזה דווקא תרם לצד האופטימי שלי

בשולי, ואולי לא, איזו עבודה עשו אלה שבחרו בפינצטה את התמונות, הקטעים והדוברים לטקס