אין אצבע קלה יותר משלי על כפתור הלייק כשאתן מעלות תמונה של הכלבה* שלכן 😌🦴🐕‍🦺 *גם כלב תופס אם אין ברירה

בשוליים של התודעה החילונית יש עולם של אתרי זמני כניסה ויציאה של שבתות וחגים וצומות ומועדים. היום במקרה שמתי לב שפתאום השתחלה גם עזה פנימה. אני מודה שקשה להצביע בדיוק מתי זה קרה: לרוב אלה עמודים שמטעמי SEO ״נדרסים״. כשחיפשתי את פסח ושבועות שעברו - לא הייתה שום עזה. בצום ט׳ באב כבר כן. אז מה קרה פה?

הדבר היחיד שאני אוהבת יותר מרשימות זה להתמרמר על רשימות גרועות. שזה לחלוטין סוד הקסם של הכלי עצמו - הוא מעורר רגשות מבעבעים כמעט כמו אלגוריתם מרושע, ומכריח אותנו לתקשר עם ועל התוכן. בכל זאת, הרשימה הנ״ל גרועה במיוחד. תחילה קישור: features.ynet.co.il/100books

איפה אתן קונות ״״בגדים ליום משרד״״? לא סחי אבל גם לא פרוע. שיק אבל מותאם לשוק הישראלי. לא יקר מדי

אין אושר כמו ללכת להביא אה מאצ׳ אנטיסיפייטד ספר מהדואר

לא אשנוצ כי ארצי שינתה את פניה

נפגשו בסתר בכיכר אורדע

היום בבוקר באוטו בהרצליה פיתוח, אני מרימה את הראש ומקריאה את שלל השמות המתנצנצים על בניינים של חברות טק שהגשתי אליהן קו״חים בחודשים האחרונים. הזוגה: ״ממש בולבארד אוף ברוקן דרימס״ 💔

סליחה על הפואטיקה בשקל, אבל המוות הוא מיץ תפוזים. הוא טוסט נקניק. הוא פה מתחת לבית. הוא במכולת. הוא במרפסת. אני בת 37 וכל יום אני חושבת על צוואה. המוות הוא מסטיק בזוקה. הוא נקה 7. הוא לא קונספט. אפשר לגעת בו כל הזמן. אני לא מבינה איך חיים ככה

תמיד מתלבטת: האם להמשיך לספר הבא בטרילוגיה או לנקות חך?