אמרו לי היום "בוא נגיד שאתה נראה יותר אומן מאינסטלטור"

אני לא אוהב טקסי זכרון. מדיר עצמי מהם כבר שנים. הערב הייתי עם הילדות אז לא היתה בכלל התלבטות שלא אגיע ולא אצפה, אבל כשהן נרדמו לא התאפקתי וחיפשתי לראות אולי רק חלק. סיימתי עכשיו ואני מפורק. כמה קשה להמשיך למצוא פה תקווה

מצאתי מאחורי המיטה של הילדות ספר. איזה קטע, לסופרת אותו שם כמו המנהלת שלי! שולח בקבוצה של העבודה בשביל הצחוקים מנהלת: כן, זה שלי

יש לי ביקורת על בית הספר, אבל אף לא טיפת חרטה שבחרנו בו. קטעים מהודעה של מחנכת כיתה א להורים לקראת מחר: כולנו, המבוגרים, חווים את הקושי, הכאב והעצב הגדולים. אך ילדינו לא מודעים לכל הזוועות שקרו. חלקם לא יודעים דבר מלבד האזעקות והכניסה לממ״ד ...

אחותי אמרה לי עכשיו בטלפון שהיא אוהבת אותי 🫠 מצחיק שאנחנו משפחה באמת חמה ודי קרובה, והמילים האלה כמעט לא נאמרות

פרויקט ענק, מהסוג שנוטה להתערבויות וסיבוכים. כבר פעם שלישית רצוף שהפגישה קצרה, עניינית ומשועשעת. אני חושב שאני מאוהב

ילד אולי בן 14, וגם זה אם הוא נראה צעיר לגילו: "גבר, אתה יכול לקנות לי וייפ?"

הילדות לקחו גלידה לעצמן ולחברות ולא הביאו לי. הודעתי להן שגם ארוחת ערב הן יכינו לעצמו

אני: שוכב על הספה עם צוואר תפוס ילדות: צובעות את השיער בספריי צבע מאכל, מפילות את הבקבוק, מנסות לנקות עם נייר טואלט בלי שארגיש תוך כדי שכל המקלחת וחצי מסדרון מתמלאים בטפטופי צבע 😠

הילדות: רואות טבלט על הספה אני: נשכב עליהן, שר, שואל אותן שאלות מפגרות בת 8, אחרי כמה דקות של קבלת הדין: אוקיי, ביי ביי